דואר זבל

דואר זבל

מזה תקופה ארוכה אני מקבל דואר אלקטרוני מגורמים שונים בחלקם עלומי שם ובחלקם לא, דואר הידוע גם כדואר זבל או בלועזית Spam. השימוש בדואר זבל נעשה בעיקרו למטרות מסחריות, החל מפרסום מוצרים ושירותים וכלה בהודעות סתמיות ובמעשי קונדס (כגון משלוח התראות נגד וירוסים שלא היו ולא נבראו). לדידי כל מה שיש לעשות הוא למחוק את אותו דואר זבל ולעבור לסדר היום. ברם, כאשר מדובר בכמות של 50 אימיילים ליום ומתוכם כ-10 אחוזים דואר זבל, אין עדיין בעיה קרדינאלית למקבל הדואר. אך מה קורה בארגונים המטפלים בתעבורת דואר של עשרות ואף מאות אלפי מסרי דואר במהלך יממה אחת או ספקי שירותי דואר אלקטרוני המטפלים במיליוני מסרי דואר לשעה, במקרה שכזה משלוח דואר זבל, גורם לפגיעה משמעותית בשירותים שהם מספקים, כגון האטת התנועה במערכת. קיימות גם השפעות עקיפות, כגון בזבוז זמנם היקר של עובדים אשר במקום לקבל דואר רלוונטי, עליהם לברור את העקר מן הטפל. לבסוף, קיימים גם אלה אשר פועלים מתוך עיקרון ומעמידים אל מול עיניהם את זכותם היסודית לצנעת הפרט ומשכך הכיצד מעז אותו אלמוני, מקור דואר הזבל, לחדור לפרטיותם, קרי, למען אליהם דואר ללא אישורם (בארה“ב, במדינות בהן קיימת חקיקה מתאימה, הגישה במקרה זה הינה לפנות לבית משפט לתביעות קטנות נגד השולח.

בתביעה קטנה נגד Kozmo.com ניתן פסק דין לטובת התובעת כאשר הנתבע המשיך לשלוח דואר זבל למרות שהתובעת ביקשה כי יפסיק לעשות כן). כך, גורם אחד ברשת יכול בלחיצת כפתור אחת, באופן אנונימי לחלוטין וללא עלות כלשהי (במצב דומה בעולם הפיזי משלוח שכזה גובה עלות בגין בולים, מעטפות וכיו“ב) להעמיס על הרשת העולמית משלוח של אלפי ואף מאות אלפי מסרים במהלך פרק זמן קצר. במהלך השנים הראשונות של התפתחות האינטרנט, משלוח דואר זבל נחשב להתנהגות נלוזה שאין מקומה ברשת והמהדרין היו מענישים את מקור דואר הזבל בכך שהיו נותנים לו לטעות ממרקחתו על-ידי משלוח דואר זבל בחזרה אליו. אולם סוגיית דואר הזבל הגיעה למצב בו קברניטי האינטרנט חיפשו פיתרון מעשי ורגולטורי להלחם בתופעה זו.

במהלך השנים האחרונות ניתן היה לראות יותר ויותר התאגדויות של גורמים בעלי אינטרס להפסקת השימוש בדואר זבל (כגון: Forum for Responsible Ethical E-mail www.spamfree.org ו-www.cauce.org Coalition Against Unsolicited Commercial Email ). למעשה, הפתרון כיום מתבצע באמצעות מסננים “חכמים“ המזהים את דואר הזבל ומנפים אותו משאר המסרים הרלוונטיים. אולם, כדרכו של עולם, קיימים סוגים שונים של דואר זבל ואין עדיין בקיים מסנן חכם ומתוחכם דיו בכדי לזהות בוודאות מהוא דואר זבל ומהוא לא ולפיכך, מידי שבוע אנו שומעים על מסננים שכאלה שניפו גם דואר רלוונטי וחשוב יחדיו עם דואר הזבל ולחילופין אפשרו לדואר זבל לעבור ומחקו את המסרים הרלוונטיים. פעולה קלוקלת שכזו על-ידי המסננים, מטילה אחריות כבדה ביותר על הגורמים אשר התקינו את המסנן (בחלקם בלית ברירה) שאינה מוסיפה להתפתחות האינטרנט.

ואם בנושא אחריות עסקינן, אזי מי כמובן נושא ברוב נטל האחריות אם לא מיודענו ספק שירותי הגישה לאינטרנט הלא הוא ה-ISP. מה כבר לא נאמר על אחריותו של ספק שירותי הגישה באינטרנט וחשיפתו המוגברת לסיכונים באינטרנט כגורם פיזי הנמצא בצומת מידע וירטואלית, והנה עוד מטלה המונחת על כתפיו-מניעת משלוח דואר זבל. אחד מהפתרונות לבעיית דואר הזבל שישמו ספקי שירותי הגישה, תבצע באמצעות ההסכם ו/או מדיניות הספק המפורסמת באתר ומגדירה את היחסים בין הספק למשתמש בשירותיו. במהלך ההתקשרות הספק עם המשתמש, מתחייב האחרון שלא לשלוח דואר שניתן להגדירו כדואר זבל (בדרך כלל מדובר על כמות גדולה של מסרים בעלי תוכן זה שהנמענים לא ביקשו לקבלו) ובמידה ולא יעמוד בהתחייבותו זו מתקיימים לספק סנקציות שונות.

כיום במצב הוולוטאלי של שוק האינטרנט וספחיו, יותר ויותר ספקי שירותי גישה לאינטרנט המעוניינים להגדיל את ציבור לקוחותיהם וכך גם את הכנסותיהם, מוכנים לאפשר ללקוחות בעלי אינטרס מסחרי לשלוח באמצעותם דואר זבל, וזאת למרות המדיניות המוצהרת של הספק המתנגדת לשימוש בדואר זבל. “ייאוש“ הספקים גורם לכך שהם מחתימים את אותם לקוחות שמעוניינים לשלוח דואר זבל באמצעותם, על הסכמי שיפוי בו הלקוח מתחייב לכסות את הוצאות הספק במקרה בו הספק ימצא חייב לשלם לצד שלישי בגין נזקים שנגרמו לו מהדואר ו/או יאלץ לשלם סעד סטאטוטורי כלשהו (בארה“ב נחקק ב-18 מדינות לפחות חוק נגד שימוש בדואר זבל, כאשר השימוש בסנקציה סטאטוטורית הינו אחד מהסעדים העומדים לתובע, לדוגמא: במדינת וושינגטון, כל מסר שנחשב לדואר זבל מהווה עילה לסעד של 500$) אך הכל לא שחור ולבן וישנם מקרים בהם משלוח הדואר נמצא בגבול האפור, כפי שהיה במקרה של MonsterHut v. PaeTec Communications בו ניתן צו נגד PecTec (ספק שירותי גישה לאינטרנט) המורה לו להמשיך ולאפשר ל-Monster להשתמש בשירותיו בכדי לשלוח דואר שעונה על חלק מהגדרת דואר זבל וזאת לאור טענת Monster כי הדואר אינו דואר זבל אלא מידע מסחרי לקהל לקוחות אשר ביקש לקבל מידע זה וכן קיימת אפשרות לכל נמען למנוע מהשולח לשלוח אליו דואר נוסף. החלטה זו אינה מהווה תקדים כלשהו ואף לא פסק דין, אך היא מוכיחה כי הדברים עדיין לא ברורים דיו, לפחות כפי שזה נראה בשוק האמריקני.

בישראל עדיין אין חקיקה ספציפית ו/או פסיקה כלשהי נגד שולחי דואר זבל, אך במקרה זה אין אנו לבד, גם ברמה הבינלאומית הפתרון עדיין רחוק ולו רק מהבעיה הנושנה הנובעת מאנונימיות השולח ולאיזו מדינה קיימת סמכות השיפוט (נושאים שדיו רב נשפך בגינם במהלך השנה האחרונה). המלצתי החמה לכל אותם משגרי דואר מסחרי/זבל שאינם בטוחים האם הם פועלים במסגרת המקובל ואינם מעוניינים להיות הראשונים שיעמדו בפני הערכאות בגין משלוח דואר זבל -להוסיף בסוף המסר אפשרות להודיע לשולח כי אין ברצון הנמען לקבל בעתיד עוד דואר שכזה ולהקפיד שלא לשלוח דואר נוסף לאלה שהודיעו כי אין ברצונם לקבלו. השימוש באמצעי פשוט זה לא רק שישמור על יוקרת השולח, ישמר ואף יגדיל את מעגל לקוחותיו, בד בבד, יעמיד הגנה כלשהי לשולח, במידה ויתבע וזאת לאור תום הלב החלקי בו השולח נקט.

Send this to a friend