סטנדרט גבוה או תמריץ חיובי למפרי זכויות יוצרים

זכויות יוצרים

בשנת 2004, חברת אטארי פתחה בהליכים משפטיים נגד מספר רב של נתבעים, חברות ואנשים פרטיים, בגין הפרת זכויות יוצרים במשחקי מחשב אשר בבעלותה. התביעה הוגשה על סך של 2,650,000 ₪. אתמול ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על-ידי השופטת ענת ברון, בתיק ת.א. 1828/04 Atari Inc. ואח` נ` בז`ה פלור ואח`. בית המשפט מצא כי חלק מן הנתבעים אכן הפרו זכויות יוצרים ופסק פיצוי כולל בסך של 120,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 35,000 ₪. את התובעים ייצג משרד עורכי הדין ועורכי פטנטים סורוקר – אגמון ואת הנתבעים ייצג משרד עורכי הדין פרל, כהן, צדק ולצר.

נקדים ונספר כי זו התביעה השנייה נגד חלק מן הנתבעים (א 2320/02 (מחוזי ת“א) Infogrames Inc ואח` נ` ש.י.י צעצועים בע“מ ואח`) אשר גם נתבעו בגין אותה הסיבה, הפרת זכויות יוצרים במשחקי מחשב, כבר בשנת 2002. לפני כשנתיים, ניתן נגדם פסק דין הקובע כי עליהם לשלם לתובעות 300,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק, בנוסף לסך של 120,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עו“ד.

הפרה סדרתית

בשנת 2004, שנתיים לאחר שהוגשה תביעה נגד חלק מן הנתבעים כאמור, שקדו משרד סורוקר – אגמון על פועלם וביצעו בדיקה נוספת בחנויות רשת “מאמא יוקרו“. להפתעתם הרבה, התברר כי אלה שכבר נתבעו בעבר וגורמים נוספים שחברו להם, לא השכילו להבין כי אסור להפר זכויות יוצרים. התברר כי הנתבעים ממשיכים להפר את זכויותיה של אטארי במשחקי מחשב שבבעלותה.

לשם הוכחת העוולות, נרכשו ארבעה כותרי משחקי וידאו, המיועדים עבור מכשירי Game Boy מתוצרת חברת Nintendo. לאחר שאטארי בדקה את הכותרים והגיעה למסקנה כי אלה מזויפים, אטארי על שלוחותיה באירופה ובישראל פתחו בהליכי תביעה נגד הנתבעים בהישענן על שלל עוולות ובניהן: הפרת זכויות יוצרים, הפרת סימני מסחר, גניבת עין, הכבדה והתערבות לא הוגנת ועוד.

איזה חוק יחול?

מאחר והפרת זכויות היוצרים בוצעה לפני כניסת חוק זכויות יוצרים, התשס“ח – 2007, אשר נכנס בפועל ביום 25.05.2008, בית המשפט בחן את
המקרה וחישב את הפיצוי בהתאם לכללים הקבועים בחוק זכויות יוצרים, 1911 ופקודת זכויות יוצרים. לאחר שניתח את הראיות שהוצגו בפניו, בית המשפט הגיע למסקנה כי לאטארי זכויות יוצרים בכותרי המשחקים אשר זויפו ונתפסו בידי הנתבעים.

הפרה משנית ועצימת עיניים
בית המשפט ציין גם כי למרות שהנתבעים לא העתיקו את הכותרים המפרים בפועל אלא רק מכרו אותם, אין בכך כדי לתת להם הגנה. החוק מכיר גם בהפרה משנית כהפרה לכל דבר ועניין, אם בנסיבות העניין הוכח כי המפר “המשני“ ידע על כך שמדובר ביצירה מפרה. בכדי לבסס כי הייתה “ידיעה“ למפר, מספיק להראות כי מבחינה אובייקטיבית (בעיני בית המשפט) המפר “עצם עיניים“ והעדיף להתעלם מן האפשרות כי מדובר בהפרה.

במקרה זה, בית המשפט לא השתכנע כי הנתבעים היו עם עיניים פקוחות, למרות הדמיון הרב בין הכותרים המקוריים לאלה המזויפים שנרכשו אצל הנתבעים. בית המשפט סבר כי דווקא לאור נסיבות העניין מדובר בעצימת עיניים מובהקת.

סטנדרט מחמיר לחברה העוסקת במכירת משחקי וידאו

בית המשפט קבע כי עצם העיסוק של חברה במכירת משחקי וידאו מכפיף את אותה החברה לסטנדרט מחמיר יותר של זהירות בכל הנוגע לאבחנה בין משחק מקורי למשחק מזויף. זאת בניגוד לסטנדרד השמור לצרכן, אשר לא ניתן לצפות ממנו כי יוכל לבצע את ההבחנה כאמור.

במקרה זה עצימת העיניים של הנתבעים אף ברורה יותר לאור התביעה שכבר הוגשה נגד חלק הנתבעים בשנת 2002.

בית המשפט ציין כי בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות שהנתבעים ינקטו במשנה זהירות ויוודאו כי המשחקים הנמכרים על-ידם אינם מזוייפים.

אחריות אישית של בעלי תפקיד

בית המשפט דן גם בטענה המתייחסת לאחריותם של חלק מן הנתבעים, לביצוע ההפרה. למרות שההפרה בוצעה תחת קורת גגן של חברות. ככל שנוגע להפרת זכויות יוצרים, עדיין קיימת אחריות אישית על בעלי תפקיד בחברות אלה.

בית המשפט מצא כי מתוך ארבעה נתבעים, אנשים פרטיים אשר קשורים להפרה באמצעות החברות שנתבעו, רק שניים מהם נושאים באחריות אישית להפרה.

פיצוי נמוך באופן משמעותי

התובעות ביקשו כי בית המשפט יתחשב בעובדה כי מדובר במפרים סדרתיים וכן כי לאחרונה הפסיקה החמירה באופן משמעותי נגד מפירי זכויות יוצרים למען יראו ויראו. התובעות ביקשו מבית המשפט כי יפסוק פיצויים ניכרים, אשר ירתיעו את הנתבעים מלחזור על מעשיהם המעוולים פעם נוספת. התובעות גם ביקשו מבית המשפט להביע את מורת רוחו מדרך התנהלותם הפסולה של הנתבעים בכך שיפסוק לטובת התובעות את הוצאותיהן הממשיות בגין ניהול התיק נגד הנתבעים.

למרות בקשת התובעות להחמיר עם המפרים הסדרתיים ובניגוד לפסקי דין אחרים, אשר ניתנו לאחרונה. מסיבות שאינן ברורות, עשה בית המשפט חסד עם הנתבעים ופסק פיצוי נמוך באופן משמעותי בגין ההפרות.

אמנם בית המשפט מציין כי לאור נסיבות העניין, ההתעלמות מוחלטת מן ההפרות שנתפסו בשנת 2002, ולמטרת הרתעה, יש לפסוק את הרף העליון של הפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך של 20,000 ₪ לכל הפרה. יחד עם זאת, משהוכח כי רק ארבעה כותרים מפרים נמכרו, מכפלת מספר ההפרות בפיצוי הקצוב מובילה לפיצוי בסך של 120,000 ₪.

בית המשפט נמנע מלפסוק פיצויים נוספים בגין העילות האחרות שנתבעו, לרבות פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק (100,000 ₪ לכל הפרה) בגין חוק עוולות מסחריות. הנימוק לכך, כאשר יש מספר הסדרים בחוק המקנים כל אחד מהם פיצוי נפרד לנפגע בגין אותן נסיבות, הנפגע יהיה זכאי לפיצוי בגין הסדר אחד בלבד. במילים אחרות, אין כפל פיצוי.

תמריץ חיובי למפרים

אם כך, היה ניתן לצפות כי בית המשפט יבחר לעשות שימוש בפיצוי הגבוה יותר, אשר יש בו לכל הפחות כדי ליצור הרתעה נגד מפרים סידרתיים. והנה, בית המשפט דווקא בחר לפסוק לפי הסעד הנמוך יותר בנמקו כי עילת הפרת זכויות היוצרים הינה רלוונטית יותר לנסיבות העניין מאשר העוולות על-פי חוק עוולות מסחריות.

ככל שנוגע למסר שבית המשפט שלח למפרים, התוצאה עגומה אף יותר כאשר מתברר כי למרות שהתביעה הוגשה באופן ראוי לאור הפרה סדרתית. פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו“ד לתובעות, בסך של 35,000 ₪, בפועל אינן מכסות אפילו את אגרת המשפט ששולמה על-ידי התובעות.

למרות שלכאורה בית המשפט בחר בפיצוי מקסימאלי לכל הפרה, בסופו של דבר לאור הפיצוי הכללי הנמוך ואי פסיקת הוצאות ריאליות, כפי שנפסקו בתביעה הראשונה, יש בכך כדי לתת תמריץ חיובי למפרי זכויות יוצרים.

הרי מדובר בחשבון פשוט. המפר צריך למכור מספיק יצירות מפרות בכדי שיוכל לממן את הוצאות המשפט ואת הפיצוי הנמוך שיפסק נגדו. בעניין זה יצוין כי כיום לאור כניסתו של חוק זכויות יוצרים החדש, המצב אינו משתפר מבחינת הוכחת הנזק, סוגיה אשר תידון בהרחבה במאמר אחר.

כאשר כמות ההליכים הפליליים אשר נפתחים נגד מפרי זכויות יוצרים, זניחה למדי. האמצעי הבא ברשימה אשר יכול להרתיע את מפרי זכויות היוצרים נשענת על פסיקת סכומי פיצוי גבוהים והוצאות משפט ריאליות. אולם כאשר בית המשפט בוחר לפסוק פיצוי נמוך מחד ולהתעלם באופן מופגן מהחזר בפועל של הוצאות משפט ריאליות, המסר ברור – מדוע לא להפר?!

WhatsApp chat
Send this to a friend