לשון הרע

בחורה חביבה הגיע לבקר את סבה בסמוך לכניסתו לבית אבות. במהלך הביקור, התרשמה הנכדה כי בית האבות אינו מקום מתאים לקשישים, בעיקר לאור טענת סבה הקרוב לגיל 90 כי ספג מכות מצוות העובדים. הנכדה נרעשה מן הגילוי, לא בדקה את

לעיתים הדין הקיים בארץ אינו תואם את המציאות. טענה זו נכונה כמעט בכל ענפי המשפט, אך בתחומי המחשבים והאינטרנט במיוחד לאור התפתחות טכנולוגית חסרת תקדים בחידושיה שעולה על קצב התפתחות הדין בתחום. על-מנת “להדביק את הפער“ חייבים להתקיים מנגנוני התאמה,

שימוש בכוח פיזי על ילדים אינו עניין חדש. סביר מאוד להניח כי כל הורה עמד במצבים בהם נאלץ להתמודד עם הדילמה להכות או לא להכות. במדינות מודרניות בהן החינוך והתרבות שולטים, השימוש בכוח פיזי לצורכי שליטה פוחת באופן משמעותי ודרך

הצעת החוק של ח“כ זבולון אורלב מזכירה לי את המשפט המחוזי מאוד של הגשש החיוור – חוח של צחוק בין שושנות הבכי. מן הפן החיובי, מדובר במהלך חשוב ונדרש לאור החלטתו, המפתיעה יש לומר, של בית המשפט העליון מלפני מספר

השלכות פרי מקלדתה של מהנדסת בחברת hp, על החטיף הלאומי, הפתיעו רבים. זו אינה הפעם הראשונה שמישהו חומד לצון ושולח לחבריו סיפור מצוץ מן האצבע באמצעות הדואר האלקטרוני. הפעם, הסיפור שבחרה לספר המהנדסת לחבריה היה על הקשר בין החטיף “במבה”,

לאחרונה צד את עיני פסק הדין בעניין ת“ק 8796-06-08 (ת“ק ת“א) אבי רועי דוביצקי נ` ליאב שפירא אשר ניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב ועסק בבריונות מקוונת. בית המשפט קבע כי כחלק ממדיניות משפטית ראויה ורצויה בישראל יש להפוך ספק

לאחרונה פורסמו נתונים סטטיסטיים המצביעים על גידול משמעותי של כ-25% בתי אב בישראל בהם ניתן למצוא חיבור מהיר לאינטרנט. נתונים אלה מלמדים כי, נכון לתחילת שנת 2006, כ-1.2 מיליון בתי אב וכ-65% ממשקי הבית בישראל כבר מחוברים לאינטרנט מהיר. מספרים

אחריות ספק שירותים באינטרנט לפעולות ומחדלים שאינם נובעים באופן ישיר ממעשיו ו/או מי מטעמו הינה אחת מן הסוגיות השכיחות ביותר עוד משחר הולדת ה-World Wide Web. בתחילה סוגיה זו עלתה על המדוכה במקרים הקשורים לפעילותן של ספקיות גישה לאינטרנט (Internet